| |
Hebrew Old Testament |   | |
 |
| |
| | ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד-פלשתים ארבעים שנה.
| Jdg 13:1 | |
| | ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה.
| Jdg 13:2 | |
| | וירא מלאך-יהוה אל-האשה ויאמר אליה הנה-נא את-עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן.
| Jdg 13:3 | |
| | ועתה השמרי נא ואל-תשתי יין ושכר ואל-תאכלי כל-טמא.
| Jdg 13:4 | |
| | כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא-יעלה על-ראשו כי-נזיר אלהים יהיה הנער מן-הבטן והוא יחל להושיע את-ישראל מיד פלשתים.
| Jdg 13:5 | |
| | ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי-מזה הוא ואת-שמו לא-הגיד לי.
| Jdg 13:6 | |
| | ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל-תשתי יין ושכר ואל-תאכלי כל- טמאה כי-נזיר אלהים יהיה הנער מן-הבטן עד-יום מותו.
| Jdg 13:7 | |
| | ויעתר מנוח אל-יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא-נא עוד אלינו ויורנו מה-נעשה לנער היולד.
| Jdg 13:8 | |
| | וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל-האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה.
| Jdg 13:9 | |
| | ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר- בא ביום אלי.
| Jdg 13:10 | |
| | ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל-האיש ויאמר לו האתה האיש אשר- דברת אל-האשה ויאמר אני.
| Jdg 13:11 | |
| | ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה-יהיה משפט-הנער ומעשהו.
| Jdg 13:12 | |
| | ויאמר מלאך יהוה אל-מנוח מכל אשר-אמרתי אל-האשה תשמר.
| Jdg 13:13 | |
| | מכל אשר-יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל-תשת וכל-טמאה אל- תאכל כל אשר-צויתיה תשמר.
| Jdg 13:14 | |
| | ויאמר מנוח אל-מלאך יהוה נעצרה-נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים.
| Jdg 13:15 | |
| | ויאמר מלאך יהוה אל-מנוח אם-תעצרני לא-אכל בלחמך ואם-תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא-ידע מנוח כי-מלאך יהוה הוא.
| Jdg 13:16 | |
| | ויאמר מנוח אל-מלאך יהוה מי שמך כי-יבא דבריך וכבדנוך.
| Jdg 13:17 | |
| | ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא-פלאי.
| Jdg 13:18 | |
| | ויקח מנוח את-גדי העזים ואת-המנחה ויעל על-הצור ליהוה ומפלא lryez ומנוח ואשתו ראים.
| Jdg 13:19 | |
| | ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך-יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על-פניהם ארצה.
| Jdg 13:20 | |
| | ולא-יסף עוד מלאך יהוה להראה אל-מנוח ואל-אשתו אז ידע מנוח כי- מלאך יהוה הוא.
| Jdg 13:21 | |
| | ויאמר מנוח אל-אשתו מות נמות כי אלהים ראינו.
| Jdg 13:22 | |
| | ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא-לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את-כל-אלה וכעת לא השמיענו כזאת.
| Jdg 13:23 | |
| | ותלד האשה בן ותקרא את-שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה.
| Jdg 13:24 | |
| | ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה-דן בין צרעה ובין אשתאל.
| Jdg 13:25 | |
